תשרי הוא החודש הראשון בשנה העברית, חודש מלא בהתחלות, חגיגה, התבוננות ושיבה. כאשר העולם הטבעי מתחיל להשתנות מן הקיץ אל הסתיו, גם אנחנו מוזמנים לעצור בנקודת המעבר הזו: להביט לאחור ולראות מאין באנו, לשים לב למקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ולחשוב איזה סוג של שנה אנחנו רוצים ליצור.
לתשרי יש אנרגיה שונה מזו של אלול. אלול מכין אותנו להתבונן פנימה; תשרי מזמין אותנו לצעוד קדימה. עצרנו, הקשבנו והתבוננו בעצמנו. עכשיו אנחנו נכנסים לשנה חדשה, עם האפשרות להתחיל מחדש.
בלב חודש תשרי נמצאת ההתחלה החדשה. ראש השנה מציין את תחילתה של השנה העברית, אך להתחיל מחדש אין פירושו למחוק את מה שהיה קודם. אנחנו נושאים איתנו את השיעורים, הקשרים, הטעויות, הצמיחה והחוויות של השנה שחלפה. התחלה חדשה יכולה להיות הזדמנות לבחור אחרת, להתחבר מחדש למה שחשוב לנו, ולדמיין מי אנחנו רוצים להיות.
האות העברית המזוהה עם תשרי היא ל — למד, האות הגבוהה ביותר באלף־בית העברי. צורתה פונה כלפי מעלה, ומעוררת מחשבות על שאיפה, למידה ותנועה מעבר לעצמנו. המילה "למד" קשורה ללמידה ולהוראה. כשאנחנו נכנסים לשנה חדשה, למד מזמינה אותנו להישאר פתוחים: להמשיך ללמוד ממה שקרה, מהאנשים שסביבנו ומהחוויות שעוד מחכות לנו.
תשרי קשור גם באופן עמוק לאהבה ולקשר עם אלוהים. החגים של החודש יוצרים מסע של התקרבות. בראש השנה אנחנו מכירים במלכותו של ה'; ביום כיפור אנחנו פונים פנימה ומבקשים סליחה ותיקון; ובסוכות אנחנו יוצאים החוצה וחיים במבנה זמני, מוקפים בנוכחות האלוהית.
אפשר להבין את התנועה הזו כמסע אל תוך קשר. אנחנו לא רק מנסים להיות אנשים "טובים יותר" בפני עצמנו. אנחנו בוחנים את האופן שבו אנחנו נמצאים בקשר — עם אלוהים, עם עצמנו, עם אנשים אחרים ועם העולם שסביבנו.
המעשים של תשובה, תפילה וצדקה עומדים במרכז התקופה הזו. תשובה מבקשת מאיתנו לשוב ולתקן. תפילה נותנת לנו דרך לדבר, להקשיב, להודות ולהביא את עולמנו הפנימי אל תוך קשר עם משהו גדול מאיתנו. צדקה מוציאה אותנו מעבר לעצמנו ומפנה אותנו לאחריות כלפי אחרים. יחד, הם מזכירים לנו ששינוי הוא גם פנימי וגם קשור לאופן שבו אנחנו נמצאים בקשר עם העולם.
עשרת ימי תשובה, שבין ראש השנה ליום הכיפורים, מעניקים לנו תקופה מרוכזת לעבודה הזו. ניתנת לנו הזדמנות לחזור אל הבחירות והקשרים שלנו, להכיר במקומות שבהם החטאנו את הדרך, ולשנות את מה שביכולתנו לשנות. תשובה אינה רק להצטער. היא תנועה — לזהות מה צריך להשתנות ולנקוט צעדים לקראת תיקון.
הרעיון של תיקון וחיבור מחדש יכול להתרחב הרבה מעבר לקשר שלנו עם אלוהים. אולי יש חברות או קשר שזקוקים לתשומת לב, התנצלות שצריך להציע, גבול שצריך לחזק, או חלק בעצמנו שהזנחנו. תחילתה של שנה חדשה יוצרת מרחב לשאול: מה מבקש תיקון? למה אני מוכן להתחבר מחדש?
תשרי מגיע גם יחד עם חילופי העונות. הסתיו הוא עונת הקציר — זמן שבו אנחנו מתחילים לראות את התוצאות של מה שנזרע וטופח במהלך השנה. הקציר מציע לנו מטאפורה עוצמתית לחיינו. מה גידלנו? מה פרח? מה לא צמח כפי שקיווינו? ואולי החשוב מכל — אילו זרעים אנחנו רוצים לשתול לקראת השנה הקרובה?
המזל האסטרולוגי של תשרי הוא מאזניים, המזוהה עם מאזניים ואיזון. בין אם אנחנו עוסקים באסטרולוגיה ובין אם לא, דימוי המאזניים מציע מטאפורה משמעותית לעונה הזו. החגים הנוראים מזמינים אותנו למדוד בכנות את חיינו: לאזן בין המקום שבו היינו לבין המקום שאליו אנחנו מקווים להגיע, בין התבוננות פנימית לבין פעולה, בין אחריותיות לחמלה, ובין הצרכים שלנו לבין האחריות שלנו כלפי אחרים.
ואז מגיע סוכות, שבו אנחנו עוזבים את הקביעות והיציבות של הבית ונכנסים אל המרחב הזמני של הסוכה. הסוכה יכולה להיחוות כדימוי לחיבוק של אלוהים — מבנה שמקיף אותנו, מגן עלינו ומזכיר לנו שאנחנו מוחזקים גם בתוך חוסר ודאות וארעיות.
יש משהו עוצמתי בכך שאנחנו חוגגים התחלה חדשה לא בתוך מבנה קבוע ומוגן, אלא בתוך מבנה זמני. לסוכה יש דפנות פתוחות וגג שברירי. היא מאפשרת לנו להרגיש גם פגיעים וגם מוחזקים. היא מזכירה לנו שאיננו יכולים לשלוט בכל מה שיקרה בשנה הקרובה, אבל אנחנו יכולים להיכנס אליה באמון, בקשר ובפתיחות.
סוכות נקרא גם זמן שמחתנו. אחרי העוצמה של ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו מוזמנים לחגוג. השמחה הופכת לחלק מהעבודה הרוחנית. אנחנו מתכנסים, אוכלים, מזמינים אורחים, מבלים בחוץ ומעריכים את מה שניתן לנו.
אולי זו אחת התנועות העמוקות ביותר של תשרי:
מהתבוננות, לתיקון, לקשר, לשמחה.
אנחנו מביטים לאחור, אבל לא נשארים שם. אנחנו מתקנים, מתחברים מחדש ואז צועדים קדימה. אנחנו נכנסים לשנה החדשה כשאנחנו נושאים איתנו גם את השיעורים של העבר וגם את האפשרות למשהו חדש.
אולי להתחיל מחדש אינו דורש מאיתנו לדעת בדיוק לאן אנחנו הולכים. אולי מספיק לשאול מה אנחנו רוצים לטפח, מה אנחנו רוצים לתקן, ולמה אנחנו רוצים לפנות מקום.
כשאנחנו נכנסים לשנה החדשה, הלוואי שנשוב אל השורשים שלנו, נצמח לעבר הטוב, ונרגיש מוחזקים בחיבוקו של ה'.
החודש, אנחנו מזמינים אתכם להתבונן:
- מה בחיי מוכן להתחלה חדשה?
- מה בחיי מבקש תיקון או חיבור מחדש?
- מה טיפחתי וגידלתי במהלך השנה שחלפה?
- מה אני רוצה לטפח בשנה הקרובה?
- היכן בחיי אני יכול/ה ליצור יותר איזון?
- איזה קשר — עם עצמי, עם אדם אחר או עם אלוהים — הייתי רוצה לקרב?
- מה משמעות הדבר להרגיש מוחזק/ת, גם כאשר החיים מרגישים לא ודאיים?
- מה אני יכול/ה לחגוג כשאני נכנס/ת לשנה החדשה?